אם אתם מנהלים אורח חיים לחוץ, אינטנסיבי מאד ורצים כל היום כדי להספיק ולעמוד בכל ההתחייבויות שלכם, יש לשער שאתם מרגישים לא טוב. יתכן גם שקראתם מאמר או שניים אשר שכנעו אתכם שחיים תחת לחץ אינם בריאים. לא לגוף ובוודאי שלא לנפש. מה שאנחנו לומדים מחוקרים צעירים כמו ד"ר קלי מק'גוניגל מאוניברסיטת סטנפורד – שעדיף לשכוח מההנחה המוטעית הזאת. מה שאומרים חוקרים בזמננו, שהלחץ מזיק רק למי שמאמין שהוא מזיק.
אם רק נפסיק לחשוש מהסטרס ובמקום לנסות להירגע נשתמש באנרגיה שלנו כדי ללמוד להשיג מטרות חשובות, הוא יהפוך לבריא ומועיל עבורנו. רוב החוקרים בתחום, חשבו וחלקם עדיין חושבים שלחץ מזיק לאדם אלא שהמחקרים החדשים מוכיחים שהגורם המרכזי ללחץ, הוא כנראה הפסיכולוגים המטיפים ללקוחותיהם להפסיק להיות בלחץ….
התפיסה המתקדמת מלמדת אותנו ש"לחץ הופך אותנו לחכמים יותר מבחינה חברתית ועוזר לנו להיות אנושיים יותר"! יש היום מחקרים המוכיחים שדווקא במדינות בהן אנשים חיים תקופות ארוכות בעל כורחם תחת לחץ, מצבה הבריאותי של האוכלוסייה טוב יותר ומחקרים רבים נוספים מעידים על כך שללחץ אפקטים חיוביים העולים בהרבה על התגובות השליליות. לדוגמה: רבים מדברים על הלחץ הנובע מגידול הילדים, אך החוקרים מצאו שהמאמץ לחנך את הילדים, מוסיף משמעות לחייהן של רוב המשפחות ובזכות המשמעות הם מדווחים על חווית חיים שלמה ומאושרת יותר. גם תוחלת החיים של בני אדם שחיו מתוך תחושת משמעות גבוהה יותר ועל כן אין לכלול את הרגשת הלחץ כשלילית בלבד.
המחקר המפורסם מסוף המאה ה 20 שעקב אחר בריאותם של 30.000 איש בארה"ב שהצביע על סיכון למות של עד 35% מבין הנחקרים שחיו תחת לחץ לאורך זמן – התברר בשלביו המתקדמים של המחקר – שהסיכון הגבוה לתמותה היה רלוונטי רק עבור אנשים שהאמינו כי הלחץ שהם חווים מזיק להם. כלומר, הנזק לבריאות לא נבע מהלחץ עצמו, אלא מצורת החשיבה של אנשים על מצב בריאותם. אנחנו מושפעים גופנית ונפשית מאמונות המקובלות בחברה, ומפרשים את הקורה אותנו בהתאם לכך מבלי להיות מודעים להשפעתם הדרמטית על חיינו.
מחקרים נוספים הוכיחו כי אנשים שהשתכנעו שאין צורך להלחם בלחץ בחייהם וניתן להפוך אותו לגורם חיובי המעורר אותם לפעולה, סבלו פחות מחרדה, דיכאון ותגובות נפשיות חריפות אחרי טראומה לא צפויה מכל סוג.