"מצווה גדולה להיות בשמחה" – אמרו לנו רבני הדור ואלה של הדורות הקודמים. מסתבר, שמעבר לקשר עם האלוקות שהנטיה הזו מאפשרת כפי שנכתב על ידי גדולי החכמים בכל הדורות, יש לחיוניות המצב תמיכה רבה בקרב אנשי מדע, שנחשב כמונע מחלות ומעודד את פעילותה התקינה של המערכת החיסונית.
לעומתה הדיכאון, מעבר לתחושה הקשה שמשרה על החווים אותו, הוא מונע מהם את האפשרות להיות במצב של בריאות פיזית תקינה. הרבה ממערכות הגוף משובשות אז כפי שנמצא במחקרי המדענים; פעולתה של בלוטת התריס המשפיעה על הרבה ממערכות הגוף משתבשת, הוא מהווה את אחד הגורמים לתחלואה בסוגי סרטן מסוימים, קיומו מהווה אף גורם המאיץ את האפשרות לחלות באוסטאופורוזיס והוא אף נמצא כמקדם את הופעתה של מחלת הסכרת.
מגוון תכונות ואיכויות ניתנו לו לאדם עם הגיעו לעולם. תכונות אלו הן רק שלו, הוא ייחודי בהן, ובעזרתן הוא יכול לתרום לחברה ולעולם. דיכאון לעומת זאת, מונע ממנו להביא אותן לידי ביטוי, וכך הוא מונע מהעולם מלהתפתח בעזרתן. אחת הסיבות המרכזיות להיווצרותו נעוצה בוויתור על העצמי, לטובת ריצוי הדמויות המרכזיות בחייו של האדם המדוכא. התנהגות זאת נובעת מחוסר איזון הנוצר באינטראקציה שלו עם הקרובים לו, שנתנו לו להרגיש במודע או שלא במודע – שאם ימלא את רצונם יזכה ליחס טוב מהם, או לחילופין ימנע מעצמו מלקבל יחס גרוע.
מכאן, שוויתור מודע או לא מודע על העצמי, על צרכיו, דרכי הביטוי שלו, הם שמובילים את האדם לדיכאון. וויתור זה נוגד למעשה את אחת המטרות שלשמן הוא נברא – להעתיר מכשרונותיו הייחודיים על הסובב אותו, להיות במגע עם העולם ולצאת בעזרת מגע זה מהסתכלות והתייחסות אינדיבידואלית לעצמו בלבד – לעבר קשר עם הזולת בו יהיו רעות ואחווה וראייה ודאגה הדדיים של כל אדם לצרכי זולתו.
אחת האפשרויות ליציאה מהמצב הנפשי הזה יכולה להיות כזו שתחייב את האדם להפעיל את כשוריו הייחודיים ולהעתיר מהם לסובבים אותו. פעולה כזו תיתן לאדם הדיכאוני שוויתר על רצונותיו מתוך צורך לרצות, למשל – את האפשרות לתת מקום ובטוי לחלקים שבו שלא באו לידי ביטוי. עצם "השימוש" בחלק מהאני, מהווה צעד הנוגד התנהגות של ריצוי ובכך מוציאה את האדם ממצב נפשי של דיכאון.