"ואהבת " הפך לסטיקר כל כך פופולארי. כמעט בכל מקום ניתן לראות אותו מתנוסס לו בגדלים שונים. על משאיות, אוטובוסים, שלטי חוצות בערים, וגם, איך לא, בבתי הספר. אני זוכרת, לפני כשנתיים, שנכנסתי לכיתתה של בתי וראיתי פלקט ענק וצבעוני להפליא על אחד הקירות ועליו התנוסס המשפט – "ואהבת לרעך כמוך" באותיות קידוש לבנה, ממש תחתיו ארבעה ילדים נאבקים בקטטה בלתי נגמרת, כשהם בועטים ומשפילים אחד את השני. מה עשו עם אותו פלקט? כנראה שלא יותר מדי. נשאר כפלקט יפה וצבעוני, ריק מתוכן ותכלית. והילדים?? השבוע ראיתי אותם מחוץ לכותלי בית הספר, לצערי באותו מצב ממש.
'ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה!' כל ילד מכיר את זה, אפילו יובל המבולבל חיבר שיר חמוד להפליא עם הביטוי הידוע. אז מה באמת הכוונה מאחורי הביטוי? מה, לא מספיק שאני אוהבת את ילדיי ומשפחתי? נחמדה ונדיבה מאוד לחוג חבריי והשכנים? עוזרת, מתנדבת, מחייכת עד כמה שיכולה ומשתדלת באמת להיות נחמדה לסובבים אותי. זה לא "ואהבת"?
זה כן, אבל לא מדויק מספיק…
אנו חיים בתקופה כל כך מאתגרת, ממש בתפר בין החיים שהכרנו עד כה לבין החיים החדשים שמחכים לנו. כמה שנרצה לחזור לאן שהיינו, הטבע שסובב אותנו לא יאפשר, כי אנחנו, בני האדם, פשוט ניסינו להפר את האיזון וההרמוניה המלאה של אותו הטבע. היום, הוא מתחיל לומר את דברו בצורה מאד נחרצת!
אנחנו, האנושות כולה, צריכה להגיע לאותו איזון יחד עם הטבע. האיזון הזה למעשה מבוטא במשפט "ואהבת לרעך כמוך" – למלא את רצון הזולת כפי שאני ממלא את רצונותיי או כפי שאימא ממלאת את רצונות ילדיה ונהנית למלאם כי היא אוהבת אותם באופן טבעי לחלוטין. האם אותה אהבה שאם מרגישה לילדיה יכולה להתקיים בין אנשים שאינם קרובי משפחה? אותה דאגה ומילוי רצונות של אימא, יכולים להתקיים בין שכנים? בין עמיתים? בין ערים? מדינות? כל העולם כולו? האם נצליח להגיע לקשר המתוקן בין בני האדם ולחיות ממש הלכה למעשה את ו"אהבת"?
כנראה שלא תהיה לנו ברירה. הטבע יירגע רק שהסלוגן על אותו פלקט יהפוך לדרך חיינו ויתממש בינינו.